פסק-דין בתיק עפ"א 47288-02-12

1.         לפני שני ערעורים אשר הוגשו על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בהרצליה (כב' השופט אבי שליו) מיום 3/1/12 בתיק ב"ש 49/10.

2.         בפני בית משפט נדונה בקשה למתן צו הריסה ללא הרשעה לפי סעיף 212 לחוק התכנון והבנייה התשכ"ה - 1965 (להלן: "החוק").

מדובר בבניה ללא היתר כדין ברחוב כצנלסון 45 בהרצליה של גדר בטון בגובה 1 מטר ומעליה גדר קלה בגובה 1.5 מטר ובאורך של 7 מטר ושער התוחמים את חצר ביתה של המשיבה.

הגדר פולשת לשטח ציבורי שבו מתבצעת עבודות פיתוח.

3.         המשיבה היא חולה וסיעודית כבת 94 ובית משפט קמא מינה לה סנגור ציבורי.

4.         בית המשפט קיבל את הבקשה והורה להרוס את הגדר, אך מפאת גילה המתקדם של המשיבה וההפרעה הצפויה לה נקבע, כי ההריסה תבוצע בתום שנתיים ממתן ההחלטה, אלא אם כן המשיבה תעתיק מקום מגוריה למקום אחר מכל סיבה שהיא.

5.         הועדה המקומית לתכנון ובניה הרצליה הגישה ערעור (50609-02-12) רק לגבי הקביעה ולפיה ההריסה תבוצע בתום שנתיים או במועד מוקדם יותר אם תעתיק המשיבה את מקום מגוריה למקום אחר.

נטען, כי הוכח שבכוונת החברה הכלכלית לממש את מלוא זכות הדרך בחלקה הציבורית ואין מקום להמתין שנתיים ימים, צעד אשר יאלץ את החברה הכלכלית לסיים את ההתקשרות עם הקבלן הנוכחי ולצאת במכרז חדש להשלמת הקטע הרלוונטי.

מה עוד, שההריסה מבוצעת ע"י החברה לפיתוח ועל חשבונה והיא אף תקים גדר חלופית על גבול מגרשה של המשיבה.

6.         המערערת הגישה ערעור במסגרת עפ"א 47288-02-12 (ע"י בנה שמעון סבאן) וביקשה שבית משפט יבטל את ההוראה ולפיה הגדר תיהרס.

בדיון אשר התקיים יוצגה המערערת  ע"י עורכי דין, אשר הרחיבו מעבר לטענות הלקוניות שנטענו בערעור עצמו, וטענו כי לא היה מקום לקבל את הבקשה ליתן צו וכי לא הוכח כלל בנסיבות העניין, שהיה צורך ציבורי בהוצאת צו הריסה ללא הרשעה.

ניתן לראות כי מדובר בחריגה מינורית לשטח הציבורי וכן ניתן לראות מתמונות המקום, כי לא מבוצעות כל עבודות על ידי החברה הכלכלית. העבודות שבוצעו הסתיימו. אין מדובר במקרה שבו ממתינים הקבלנים לכך, שהשטח יפונה על מנת להשלים את העבודות.

כמו כן נטען, כי בית משפט קמא לא שקל כדבעי את מצבה הרפואי של המערערת ואת העובדה שביצוע צו ההריסה יגרום לקיצור חייה.

7.         לאחר שעיינתי היטב בכל החומר שהוצג, הגעתי למסקנה ולפיה דין שני הערעורים להידחות מהנימוקים כדלקמן:

א)         עניינו של סעיף 212 לחוק התכנון והבנייה תשכ"ה - 1965 (להלן: "החוק") הוא מתן סמכות בידי בית המשפט לעניינים מקומיים ליתן צו הריסה אף ללא הרשעה, אם נעברה עבירה לפי הפרק העשירי לחוק ובית משפט היה רשאי לצוות כאמור בסעיף 205 אילו הורשע בגינה אדם וזאת בנסיבות אשר נכללו בסעיף 212.

התכלית היא לאכוף את דיני התכנון והבנייה במטרה לשמור על הסדר הציבורי ולמנוע מטרד מהציבור בשל עצם קיומו של מבנה בלתי חוקי.

בשים לב לעובדה, שמדובר בפגיעה קשה בזכות יסוד שעה שאין במקרה הספציפי הרשעה בפלילים, נקבע בפסיקה כי על הרשות להוכיח לצורך מתן צו הריסה מכוח סעיף 212 לחוק, כי בנסיבות המקרה מתעורר עניין ציבורי חשוב בהריסת המבנה שנבנה ללא היתר ולמתנגד לצו ניתנת הזדמנות לשטוח את השיקולים להתנגדותו.

על הרשות להוכיח, כי מתקיימים התנאים המקנים סמכות להריסה וכן שהריסת המבנה מעוררת עניין ציבורי חשוב.

אם האינטרס הציבורי גובר על השיקולים שהוצגו על ידי בעל המבנה, אזי ניתן צו הריסה.